השמלה הראשונה
“שמלת הכלה הראשונה שעיצבתי היתה לחברה. עבדתי עליה ימים ולילות, השקעתי בה את הנשמה. הייתי בחחתונה שלה וכל הזמן פחדתי שהשמלה תתפרק. אני חושבת שזאת היתה שמלה יפה, נכונה ומגניבה”.

מתי בפעם האחרונה בכית?
“אני בוכה בכל פעם שאני נזכרת בסבתא שלי, שנפטרה לפני שנה. הייתי מאוד קשורה אליה, וכשהיא נפרדה מהעולם הייתי באמצע קולקציה ולא יכולתי להמשיך לעצב. אחר כך כשחזרתי לקולקציה, כל האהבה והכאב שלי יצא בעיצוב. היא חסרה לי מאוד”

רגע של התבגרות
“ברגע שהבנתי שאני אמא ושיש לי אחריות על ילדים קטנים. זה בא לידי ביטוי בעיקר בשבתות בערב”.

מה אף פעם לא תלבשי?
“נעלי התעמלות, אני שונאת את זה”.

האפליקציה שאת לא יכולה בלעדייה?
וויז. נו באמת, איך אפשר בלעדיה?

ממה יש לך יותר מפריט אחד בארון?
“חולצות ומכנסיים שחורים. כל היום אני עובדת עם בדים לבנים, אבל האהבה שלי שמורה לצבע השחור.”

זיכרון ילדות
“אני וסבתא שלי על חוף הים, והיא מקפיצה אותי כל פעם שמגיע גל. אחר כך נצרבתי ממדוזה, אבל זה עדיין היה אחד הימים היפים שהיו לי.”

דמות שהשפיעה עלייך?
“הנשים במשפחה שלי: אמא, דודה וסבתא שלי. הן השפיעו עלי באהבה לבדים ולבגדים. הן לא עסקו בתחום, אבל אופנה תמיד שמחה אותן. בפן המקצועי, קוקו שנאל השפיעה עלי בהסתכלות שלי על אופנה. היא שחררה את הנשים מהמחוכים החונקים ועצבה בגדים רפויים וחליפות מכנסיים. מבחינתי היא מודל.”

מה מקומם אותך?
“שמזלזלים באנשים ומביישים אותם ברבים. אם הילדים שלי יעזו להתנהג כך ולצחוק על ילד אחר, התגובה שלי תהיה חריפה מאוד.”

מקום אהוב בארץ?
“כשהייתי ילדה היינו נוסעים בכל קיץ למלון הולילנד בירושליים. עד היום, שאני עולה לעיר הבירה אני חשה ההתרגשות מסויימת.”

לקוחה שלא תשכחי
“לפני הרבה שנים הייתה לי לקוחה עיוורת, והיא בחרה את הבדים במישוש. היא הייתה מאוד אופטימית ושמחה, וזה היה מדהים.”